<h1>תניא רבתי סימן ג'</h1>
<h2>דף טז:</h2>
שליח צבור שאין מעשיו מתוקנים ומרננים אחריו בדברים רעים דין הוא להעבירו ולמנות אחר תחתיו, לפי ששליח צבור מרצה בין ישראל לאביהם שבשמים והוא כמו סרסור בין הקב"ה לישראל. לפיכך צריך להיות צדיק וישר ונקי בכל גופו מכל דופי. ואם אינו כן כבר אמרו חכמים עליו (ירמיה י"ב) היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. זה שליח צבור היורד לפני התיבה שאינו הגון. ולא מבעיא בראש השנה וביום הכפורים ותענית צבור שצריך להרבות בתחנונים ורחמים שצריך להיות שליח צבור נקי כמו שאמרנו. אלא שאפילו בחול נמי צריך להיות השליח כמו ששנינו. ר' יהודה אומר מטפל ואין לו וכו', עד שלא יצא עליו שם רע בילדותו. וכל שכן אם מרננים אחריו עכשיו שמסלקין אותו. וסומא אם מעשיו מתוקנין ראוי לעבור לפני התיבה ואין מסלקין אותו. בפסיקתא רבתי דעשר תעשר [פכ"ה, ועיין ירושלמי פאה פ"א ה"א] כתיב (משלי ג') כבד את ה' מהונך. קרי ביה מחונך. שאם היה קולך ערב והיית יושב בבית הכנסת עמוד וכבד את ה' בקולך. חייא בן אחותו של רבי אלעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומר לו עמוד וכבד את ה' מחונך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסין לשמוע קולו. פעם אחת לא עלה והעידו עליו אותן העדים בני בליעל ואבד מן העולם. מי גרם לו על שלא עלה לירושלים לכבד את הקב"ה במה שחננו. למה שכבר אמרו תורה (שמות ל"ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וכו'. ואילו עלה לא איבד נפשו בעבור חמדת כרמו.
